ההובלה הימית, שהיא הובלה מנמל לנמל, וההובלה האווירית – הובלה משדה-תעופה לשדה-תעופה. אך כדי שהמטען יגיע לנמל המוצא או לשדה-התעופה, וכדי שיועבר מנמל היעד או מהשדה ליעדו הסופי – דרושה לרוב המכריע של המטענים הובלה נוספת, יבשתית – במשאית ו/או ברכבת. ניתן, אם-כך, להסתכל על מסע הטובין כמורכב משלוש חוליות נפרדות – יבשתית; ימית או אוירית; יבשתית - ואז יכול הצד האחראי להובלה להזמין כל חוליה כזו בנפרד. בחוזה EX-WORKS, למשל, לפיו הקונה אחראי להובלה מחצרי המוכר, הוא יכול להזמין ממוביל יבשתי במדינת המוכר הובלה עד לנמל, להזמין הובלה ימית לנמל היעד, ומשם יארגן הובלה יבשתית למחסניו; בחוזה DDU או DDP ידאג המוכר לכל אלה. ברור כי ארגון ההובלה בצורה זו יכול להיות לא נוח, ולא תמיד הזול ביותר. הפתרון לכך נמצא בתובלה המשולבת.
מהי תובלה משולבת
תובלה משולבת (Multimodal Transport או Combined Transport) מוגדרת באמנת האו"ם משנת 1980כהובלת טובין ע"י שני אמצעי תובלה שונים לפחות, עפ"י חוזה הובלה אחד, ממקום בארץ אחת בו מתקבלים הטובין ע"י מפעיל התובלה (MTO= Multimodal Transport Operator) למקום המיועד למסירתם בארץ אחרת. לפי תפישה זו מתמנה גוף אחד, המשלח (Forwarder) או המפעיל (MTO), לארגן את ההובלה על כל שלביה ממחסן למחסן. ה-MTO יכול להיות מוביל ימי שלוקח על עצמו את האחריות גם להובלה היבשתית, או מוביל יבשתי שמקבל עליו אחריות להסדיר גם את ההובלה הימית. בדרך כלל זהו משלח, שבאמצעות הפעלת ספקי ההובלה השונים וההסכמים שיש לו עם משלח בארץ היעד, מארגן את ההובלה כולה תחת גג אחד.
הגורם העיקרי – אם כי לא הבלעדי – שאיפשר התפתחות זו הוא הובלת מכולות. הודות לאפשרות לרכז ביחידה אחת, גדולה למדי ומוגנת היטב, מטענים של יצואנים רבים המיועדים לקונה אחד או לקונים רבים – יכול המשלח לקבל על עמו את האחריות להובלה ממחסן המוכר למחסן הקונה (או ממחסן לרציף/מרציף למחסן, במקרה של האחדת מטענים של צדדים שונים). המשלח מקבל הזמנות לבצע משלוחים מיצואנים ויבואנים כאחד; אוסף את המטענים למחסני הנמל או שדה התעופה; ממכיל או מאחד אותם לפי היעדים; מאתר את דרך ההובלה המיטבית בזמן ובמחיר ומזמין את המשלוח; מפזר את המטענים ביעד, ובהיותו מעודכן בדבר מיקומה בכל עת של כל יחידת מטען, הוא אמור להיות מסוגל לעדכן את בעלי המטען על כל שלב
בהובלה.
סוגים אחרים של תובלה משולבת
תובלה משולבת אינה מצטמצמת רק למודל: משאית לנמל/לשדה הקרוב – השטה או הטסה – משאית ליעד. על מנת לחסוך בהוצאות ובזמן השהייה בדרך, מתבצעים כיום שילובים מעניינים המערבים תובלה ימית ואווירית, כדוגמת מסלולים כלהלן: מטענים מהמזרח הרחוק המיועדים לאירופה מובלים בים לסינגפור או לנמל באיחוד האמירויות במפרץ הפרסי, ומשם מוטסים ליעד באירופה; מטענים מהחוף המזרחי של ארה"ב מוסעים ברכבת לחוף המערבי, ומשם מושטים בים ליעדם במזרח הרחוק; מטענים מהמזרח הרחוק המיועדים לישראל הובלו בים לחוף המערבי של ארה"ב, ומשם הוטסו לישראל. ככל שתתפתח הטכנולוגיה של ההובלה באוויר ויגדל מגוון אפשרויות השימוש במטוסים רחבי-גוף, צפוי שהשילובים מסוג זה יתרבו ויוזילו את העלות הכוללת של עסקות סחר-חוץ.
הנפקת שטר המטען
הנפקת שטר המטען, שעל חשיבותו כבר עמדנו בפרק המסמכים, שונה בין סוגי ההובלה השונים בהם משתמשים. בהובלה ימית מנמל נמל תנפיק את שטר המטען חברת האניות, או סוכן מטעמה. משלח הפועל כמוביל יכול להנפיק שטר מטען גם בהובלה מנמל לנמל. בהובלה אווירית תנפיק את שטר המטען הראשי חברתהתעופה. שטר מטען פנימי (House Air Waybill) – במקרה שבוצעה האחדת מטענים – יונפק ע"י המשלח. בתובלה משולבת מנפיק את שטר המטען המשלח, או מוביל הפועל גם כמשלח.