מידע מקיף על הובלה ימית

 
הובלה ימית
הובלה בים היא מהוותיקות שבשיטות הובלת המטענים. במהלך המאה העשרים עבר ענף ההובלה הימית שינויים מפליגים; כיום עומד מגוון של סוגי אוניות ומבחר קווי שיט לרשות המשתמשים בהובלה הימית, תוך יכולת להתאים את כלי השיט לצרכים המיוחדים של כל מטען. הסקירה שלהלן מבחינה בין סוגיה השונים של ההובלה בים.

אוניות רגילות – אוניות מטען כללי
אניות אלו, שהיו פעם כלי ההובלה העיקרי וירדו בחשיבותן עם המעבר להובלה במכולות ובאניות מתמחות, יכולות לשמש להובלת כל סוגי המטען הכללי: משטחים, חביות, שקים, קרטונים, ארגזים ואף מטענים חריגים. המטען מועמס על האונייה בהתאם לצורת אריזתו: ביחידת אריזה בודדת (ארגזים, קרטונים, חביות וכיו"ב) או באריזה אחידה (משטחים וכד'). בסוג זה של הובלה יש לשים לב לאיכות האריזה, שכן המטען חשוף לנזקים בטעינה ובפריקה ומחייב אריזה שתעמוד בטלטולי הדרך.
הטענתן ופריקתן של אוניות אלה - בהעדר אמצעי שינוע מיוחדים - ממושכת למדי ועתירת כוח- אדם, והן האחרונות בתור התפעול בנמל הפריקה. לפיכך הן מתעכבות בנמלים זמן רב יותר מאשר האניות המתמחות – ומגבירות את הצפיפות בנמלים. במידה שמוטל כתוצאה מכך היטל צפיפות על המטענים מתייקרת עלות ההובלה הימית, ועולה הסיכון לאיחור בהגעת הסחורה ליעדה.

אוניות מכולה (קונטיינרים):
שיטת ההובלה באוניות מכולה יעילה ומהירה, ובאמצעותה יכולה המכולה ובתוכה המטען להגיע ממפעל היצואן ישירות למחסנו של היבואן. העיקרון של הובלה במכולות הוא כי במקום לשנע מספר רב של יחידות אריזה (כיחידות בודדות או במטען על-גבי משטחים), נארז המטען כולו כיחידה אחת בתוך מכולה, אותה ניתן לשנע בקלות ובמהירות ממקום למקום. פריקה וטעינה של מכולות קצרה יותר, ובנוסף לכך – כיוון שאוניית מכולות קודמת בתור התפעולי לאוניה רגילה – אף שהייתה בנמלים קצרה יותר. יתרונות אלו מביאים לחסכון בהוצאות נמל ולקיצור משך כל הפלגה, היינו לחסכון ממשי בהוצאות ההובלה. יתרון נוסף של ההובלה במכולות הוא ההגנה המעולה שהמכולה נותנת למטען מפני פגעי הדרך. על ידי כך מתאפשרת אריזה קלה וזולה יותר מאשר בהובלה באוניות מטען כללי. בסיום אריזת המטען במכולה היא ננעלת, ונחתמת בסגר (Seal) מיוחד, ממוספר, המאפשר לוודא בנמל היעד כי המכולה לא נפרצה. לבטחון יתר, מופיע מספר הסגר גם על גבי שטר המטען, בסמוך למספר הזיהוי של המכולה (לכל מכולה בעולם יש מספר זיהוי ייחודי). המעבר להובלה באוניות מכולה הוזיל את עלות טעינת האוניות ופריקתן. לעומת זאת, אוניות המכולה יקרות יותר לבניה ולאחזקה, ודורשות תשתית יקרה של אמצעים לתפעולן השוטף, כמו: רכישת מכולות, עגורנים,  הכנת ציוד מתאים בנמלים וכו', עובדה המשפיעה באופן ישיר על עלות ההובלה. כמו כן קיימות במדינות רבות תקנות למניעת עומס יתר לגבי מכולות. יש מגבלות בינלאומיות המתייחסות למשקל מקסימלי של מכולה (עפ"י גודל המכולה), ויש מגבלות הנקבעות ע"י כל מדינה והמתייחסות למשקל מכולה שמותר להסיע בכבישים.

אפשרויות שונות של הובלה במכולות :
- הובלה "מדלת אל דלת" ( "House to House” או "FCL-FCL") -המכולה מובלת ריקה אל המפעל/בית העסק של היצואן, במועד שנקבע על ידו. היצואן ממלא את המכולה ושולח אותה אל הנמל. לאחר פריקת המכולה בנמל בארץ היבוא, היא מועברת באמצעי הובלה יבשתי (משאית, רכבת וכיו"ב) אל המפעל/בית העסק של היבואן. המכולה מרוקנת ומוחזרת לנמל או למסוף יבשתי לאיסוף מכולות. - הובלה "מרציף אל דלת" ( “Piet to House” או “LCL - FCL") -בשיטה זו נעשה שימוש בעיקר כאשר יבואן אחד מרכז קניות של מוצרים מכמה יצואנים. המטענים נשלחים ע"י כל יצואן באופן נפרד לנמל ומרוכזים שם – ע"י המשלח הבינלאומי - במכולה אחת הנשלחת ישירות ליבואן. - הובלה "מדלת לרציף" ( "House to Pier“ או “FCL - LCL" ) -השיטה מופעלת כאשר יצואן אחד שולח סחורות למספר יבואנים, בנפח המספיק למלא מכולה שלמה. במקרה זה ההמכלה (העמסת/אריזת הסחורות בתוך מכולה) נעשית אצל היצואן או אצל המשלח; עם הגעת המכולה לנמל היעד מרוקן אותה המשלח, ומארגן את שינוע הסחורה המיועדת לכל אחד מהיבואנים בנפרד. - הובלה "מרציף לרציף" ("Pier to Pier"או "LCL - LCL") - המשלח בנמל היצוא מקבל למחסניו את כל המטענים שנשלחו ע"י מספר יצואנים ומיועדים למספר יבואנים באותה מדינה או במדינות שכנות (לדוגמא: מכולה הנשלחת לחיפה יכולה להכיל סחורה עבור יבואן ירדני), וממכיל אותם במכולה. עם הגעת המכולה לנמל היעד מרוקן אותה המשלח, ושולח את המטענים לכל יבואן בנפרד. - איחוד מטענים – קונסולידציה - קונסולידציה היא הובלה של מכולה עם מטענים משוגרים שונים לנשגרים שונים. כל המטענים במכולה מכוסים על ידי שטר מטען ראשי המונפק על ידי חברת הספנות, וכל שוגר מקבל שטר מטען פנימי שמונפק על ידי המשלח הבינלאומי. הובלה באמצעות קונסולידציה מוזילה את מחיר ההובלה, ומאפשרת גמישות רבה עקב שירותיו של המשלח (כמו שילוב עם הובלה יבשתית, וכיו"ב).

אוניות מעורבות:
מיועדות הן להובלה רגילה של מטען באריזות שונות והן למטען המובל במכולות. כמובן שיש להביא בחשבון את כל האמור לעיל על אוניות מכולה ועל אוניות רגילות מבחינת עלות ההובלה, זמן הפריקה, משך השהייה בנמלים, טיב האריזה הנדרשת על-מנת להגן על הסחורה וכיו"ב, לפני שעושים שימוש באוניות מעורבות.

אוניות גלנוע (RO-RO):
אוניות אלו בנויות כעין נחתת צבאית. האונייה המגיעה לרציף יכולה לפתוח את הירכתיים, ולהוציא מטען שנמצא על-גבי כלי רכב שונים או על-גבי נגררים הקשורים למשאיות. בצד היתרון הברור שבמהירות הפריקה ללא צורך במנופים, המקצרת את זמן השהייה בנמל וחוסכת בעלויות,  יש בשיטת הובלה זו גם חסרון עקב הניצול החלקי בלבד של נפח האונייה, כיוון שהנגררים וכלי הרכב האחרים תופסים נפח רב.

אוניות צובר או תפזורת (Bulk):
שם כללי לאוניות המתמחות בהובלת מטעני צובר - Bulk, כגון: מחצבים, פחם, דשנים בתפזורת או גרעינים, ופורקות את מטענן ישירות למיכלים/ממגורות (או לדוברות – אם אין סידורי נמל מתאימים).

:(Lighter Aboard Ship) Lash אוניות
אוניות המיועדות להובלת דוברות שעליהן מונח מטען מכל הסוגים, כולל מטען חריג בגודלו. לאוניות אלה ציוד הרמה משלהן, ולפיכך הן יכולות לפקוד נמלים שאינם מצוידים בתשתית הדרושה. את הדוברות ניתן להעמיס ולפרוק מחוץ לשטח הנמל.

אוניות קירור (Reefer) :
אוניות המיועדות להובלת סחורות מתכלות הדורשות הקפאה עמוקה – בד"כ בשר, דגים וכיו"ב.

מכליות (Tanker):
אוניות המתמחות בהובלת דלקים (בעיקר נפט גולמי) ונוזלים אחרים, כגון: כימיקלים נוזלים.

ספינות הזנה (Feeder):
על-מנת לייעל את ההובלה במכולות ולהגיע למצב בו אוניה תפקוד בזמן נתון מספר רב יותר של נמלים,  התברר מהניסיון שעדיף לאוניית מכולות גדולה לפקוד נמל מרכזי אחד בכל מדינה או אזור, כאשר המטען מועבר משאר הנמלים ואליהם ע"י ספינות הזנה קטנות יותר. ישנן חברות ספנות המתמחות בשרותי הזנה ודואגות לתזמון מדויק במפגש בין אניית האם לספינות ההזנה. בין הנמלים הידועים המשמשים כמרכזי הזנה אזוריים: הונג-קונג וסינגפור כמרכז למזרח הרחוק; המבורג לים הבלטי; רוטרדם ואנטוורפן לאירופה; פיראוס למזרח הים התיכון, ואחרים.