הובלה באוויר

 
הובלה באוויר
ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התעופה:

הגידול בנפח והתאמת התצורה של מטוסי המטען, הגדלת מהירותם והארכת הטווח שלהם, ביחד עם ההכרח לקצץ בעלויות אחזקת מלאי במפעלים (מדיניות ' Just InTime'), הביאו לכך שכיום מועברים יותר ויותר משלוחים בדרך האוויר. כיום אפשר להוביל עד 120 טון מטען בטיסה אחת.

יתרונות ההובלה באוויר:

-מהירות ותדירות - סחורה המועברת ממקום למקום במטוס מגיעה במהירות ליעדה. קיימות סחורות שיש
חשיבות עליונה למהירות הגעתן ליעדן, לדוגמא - תוצרת חקלאית. תדירות גבוהה של טיסות, לרבות במטוסי מטען ייעודיים כמו בין ישראל למרכזי הסחר באירופה וארה"ב, מגבירה את יתרון המהירות.

שחרור מהיר - פריקת המשלוחים ואיתורם במחסנים מתבצעים במהירות, ומאפשרים לבעלי המטענים שחרור מהיר של הסחורה משדה התעופה ומהמכס.

יעילות וחסכון - מיקומם של נמלי התעופה בסמוך לערים הגדולות, ושיטות השינוע החדשות, מאפשרים לקבל את הסחורה קרוב ככל האפשר ליעדה.

שינוע עדין - שינוע מטענים המובלים באוויר עדין יותר מזה של מטענים המובלים בים וביבשה; על-כן משתמשים להובלה אווירית באריזות קלות וזולות יותר מאשר בהובלה ימית.

חסרונות ההובלה באוויר:

מחיר - ההובלה באוויר יקרה יותר, כך שאחד השיקולים העיקריים שיש לקחת בחשבון הוא המחיר.
התעריף להובלה באוויר מחושב לפי משקל (אך יש גם התחשבות בנפח - ראו להלן), כאשר במטענים מסוימים מחשבים המובילים את דמי ההובלה גם עפ"י סוג המטען.

תפוסה - מפאת גודל המטוס ומגבלות יכולת הובלת המטען שלו, מוגבלת ההובלה באוויר למטענים מסוימים בלבד. מטענים בעלי נפח או משקל גדולים לא כדאי בדרך-כלל להוביל באוויר, אף אם הדבר אפשרי פיזית. ככלל ניתן לומר כי ההובלה באוויר תהיה כדאית יותר ככל שהמשקל והנפח נמוכים, ואילו ערך הסחורה – גבוה.

סוגים של תעריפים להובלה אווירית:

השיטה לחישוב דמי הובלה אווירית נקבעת ע"י ארגון התעופה הבינלאומי (יאט"א, IATA).

להלן סוגי התעריפים המקובלים להובלה באוויר:
- תעריף למטען כללי (GCR - General Cargo Rate) - התעריף להובלת כל סוגי המטענים,
להוציא מטענים המובלים עפ"י התעריפים הספציפיים המצויינים להלן.
- תעריף יחודי (SCR- Specific Commodity Rate) - תעריף הנקבע ע"י יאט"א לסוג מסוים של
מוצרים באופן מיוחד, ובדרך כלל מותנה בהובלת משקל מינימלי של מוצר במשלוח אחד. התעריף הייחודי נמוך מהתעריף הכללי.
- תעריף למטען אחוד (ULD- Unit load Device) - תעריף מיוחד למטען המובל כיחידה אחת על-גבי משטח או במכולה אווירית, בלא התחשבות בסוג המטען או במשקלו, ובלבד שלא יעלה על המשקל המקסימלי. - תעריף מינימום (Minimum Rate) - תעריף מינימלי שאינו מחושב ליחידת משקל. כאשר התוצאה של
מכפלת תעריף ההובלה לק"ג מטען במשקל המטען קטנה מתעריף המינימום – יחושבו דמי ההובלה האוירית לפי תעריף המינימום. מה משפיע על גובה התעריף מספר פרמטרים קובעים את תעריף ההובלה מעל למינימום שקבע יאט"א. 

- משקל המטען. נקבעו 6 קטגוריות לתעריף לפי משקל:
פחות מ – 45 ק"ג,
מ – 45 ק"ג עד 100 ק"ג,
מ – 100 ק"ג עד 250 ק"ג,
מ – 250 ק"ג עד 500 ק"ג,
מ – 500 ק"ג עד 1,000 ק"ג,
מעל 1,000 ק"ג.

- המרחק בין שדות התעופה
דהיינו: יעד המטען (ביצוא מישראל); נמל היציאה (ביבוא לישראל).ככל שהמרחק רב יותר- יעלה התעריף.
- יחס משקל/נפח המטען- הובלת מוצרים בעלי משקל סגולי נמוך התופסים נפח רב בתא המטען של המטוס, עלולה לגרום הפסדים למוביל האווירי כאשר התעריף נקבע רק עפ"י משקל המטען. לכן יצר ארגון יאט"א מדד של יחס משקל/נפח, הקובע שנפח של 6 מ"ק שווה ל-1- טון מטען. אם היחס משקל/נפח של מטען מסויים עולה על היחס שנקבע, יהיה המשקל לצורך חישוב דמי ההובלה גדול מהמשקל ברוטו של המטען. המשקל לפיו יחושבו דמי ההובלה נקרא Chargeable Weight
(משקל לצורך חיוב), להבדיל ממשקלו האמיתי של המטען הנקרא Gross Weight.

קונסולידציה בהובלה אוירית

מבנה התעריפים של ההובלה האווירית מקנה יתרון לגודל (למשקל) המטען, בכך שהוא מאפשר לשוגר ולנשגר ליהנות מהוזלה של דמי ההובלה ככל שמשקל המטען גדל. על מנת לעקוף תעריפי הובלה יקרים, התפתחה במשך השנים שיטה לפיה יכול גם יצואן או יבואן השולח מטען קטן יחסית ליהנות מהוזלה בתעריף ההובלה,  אם ישלח את מטענו במשולב עם מטענים אחרים. שיטה זו נקראת איחוד מטענים (קונסולידציה), ובמסגרתה מאחד המשלח הבינלאומי מספר מטענים; כך נהנים כל בעלי המטענים מהוזלה בדמי ההובלה האווירית,  המחושבים עתה על המשלוח המאוחד ולא על כל מטען בנפרד.